ציטוט שנראה מושלם, עם שם חוקר, שנה וכתב עת, ובסוף מתברר שהוא לא קיים. זו אחת הסכנות שמעלה פרופ' עקיבא פרדקין בכתבה שפורסמה באתר ynet, שעוסקת בשאלה מה מותר לדוקטורנטים לעשות עם בינה מלאכותית.
לפי הכתבה, ציטוטים מומצאים או לא מאומתים הם בין השימושים האסורים, וכך גם התייחסות ל-AI כמקור סמכותי. פרדקין ממליץ לאמת כל עובדה וכל מקור בעצמך, ולוודא שאפשר להסביר ולשחזר את התוצאה גם בלי הכלי. עוד הוא מדגיש שקיפות: כדאי לציין באיזה כלי השתמשת ולאיזו מטרה, בפרק ייעודי, בהערת שוליים או בנספח.
גם הפרטיות חשובה. הוא מזהיר מהזנה של נתוני משתתפים, מידע רגיש או טיוטות שלא פורסמו למערכות חיצוניות. כך נשמרת האחריות המלאה של החוקר על העבודה, גם כשהכלי עושה חלק מהעבודה הטכנית. שימוש אחראי מתחיל בשאלה פשוטה: האם אני מבין לעומק את מה שהכלי כתב לי?
מי שכותב עבודת מחקר יכול לקחת מכאן כלל פשוט: אם לא היית מרגיש בנוח לספר על השימוש, כדאי לעצור ולחשוב. את כל ההמלצות אפשר לקרוא בכתבה המלאה ב-ynet.
