בעולם האקדמי שבו הדף הריק מהווה בראשית המסע המחקרי, נכנס ChatGPT כשותף בלתי נלאה להפקת רעיונות וטיוטות ראשוניות. פרופ’ עקיבא פרדקין, מייסד ומנכ”ל PHD Institute, רואה בכלי זה הזדמנות לחסוך שעות של ניסוח טכני, אך מדגיש כי “עומק המחקר נמדד בשאלות אותנטיות ובניתוח ביקורתי – לא במידת הזריזות.”
בכתבה שפורסמה באתר מעריב, מסביר פרופ’ עקיבא פרדקין, כי יש לנצל את היכולות של AI לגיבוש קווי מתאר לפרקים, ניסוח הצעות מחקר וסיכום ספרות במסגרת שניות. “כאשר כל כלי היצירה הטכני מועבר ל־ChatGPT, נותר לנו הפנאי לרכז את האנרגיה בהעמקת התובנות”, הוא קובע. כך משתחררים חוקרים מלולאה אינסופית של הגהה ועוברים לייעול החשיבה.
עם זאת מציין פרופ’ עקיבא פרדקין כי הכלי עלול ליצור ‘הזיות’ – הפניות ומקורות שנראים אמינים אך חסרי כל יסוד. לפיכך הוא ממליץ להצליב כל הפניה ביבליוגרפית מול מאגרי מידע אקדמיים ולאמץ נהלים אתיים ברורים: “שקיפות לגבי הרגעים שבהם נעזרנו ב־AI היא חובה מוסדית, כדי לשמור על אמינות המחקר.”
לבסוף, פרופ’ עקיבא פרדקין מציע לגזור גבולות ברורים לשימוש בבינה מלאכותית: לתעד יומן הפניות, להגדיר מראש שלבי עבודה במהלכם נעזרים ב־AI ולשלב תמיד ביקורת אנושית בעיבוד התוצר. “הכלי הדיגיטלי הוא עיפרון חדש ביד החוקר, אך המוח האנושי הוא זה שמפיק ממנו את היצירה האמיתית.”
