מי שנכנס לעולם הדוקטורט בישראל מגלה מהר מאוד שאין מסלול אחד, אלא כמה דרכים שונות להגיע אל אותו יעד פורמלי של תואר שלישי, ובפועל אל יעד עמוק יותר של התגבשות מקצועית ומחקרית. ההבדלים בין מסלול דוקטורט רגיל, דוקטורט ישיר ומסלול משולב אינם רק עניין אדמיניסטרטיבי של תקנות ומועדים, אלא הבדלים שמשפיעים על אופי השנים הקרובות, על סוג ההכשרה המחקרית, על רמת הלחץ, על קצב ההתקדמות ועל מרחב התמרון בתוך החיים עצמם. פרופסור עקיבא פרדקין, שמלווה סטודנטים בתהליך הדוקטורט משלב ההתלבטות ועד שלבי הכתיבה וההגשה, מדגיש שהבחירה הנכונה איננה בהכרח המסלול המהיר ביותר, אלא המסלול שמתאים לכישורים, לרקע האקדמי, לסגנון הלמידה ולסדר היום המציאותי של הסטודנט. במובן הזה, הבנה חדה של האפשרויות היא תנאי בסיס כדי להתחיל נכון ולחסוך תיקונים כואבים בהמשך.
מסלול הדוקטורט הרגיל הוא המסלול הנפוץ והמוכר ביותר במערכת הישראלית, והוא בנוי על התקדמות טבעית ומדורגת דרך תואר שני אל תואר שלישי. בדרך כלל זהו הנתיב שבו סטודנט מסיים תואר שני מחקרי או תזה, מגבש נושא למחקר, מגיש הצעת מחקר לדוקטורט, מקבל אישור נושא, ומתקדם לאורך שלבים שכוללים העמקה בספרות, איסוף נתונים, ניתוח, כתיבת פרקים והגשת עבודה. היתרון הגדול של המסלול הרגיל הוא הבשלות המחקרית שהוא מאפשר, משום שהסטודנט מגיע לדוקטורט אחרי שכבר התנסה במחקר עצמאי במסגרת תזה, למד להתמודד עם ביקורת אקדמית, פיתח שגרות עבודה ומיומנויות מתודולוגיות, ובאופן טבעי גם בנה קשרים עם חוקרים ומנחים. פרופסור עקיבא פרדקין מסביר שלרבים זהו מסלול דוקטורט שמאפשר תהליך יציב ונכון, עם פחות קפיצות חדות ועם יכולת טובה יותר להעריך מה באמת נדרש כדי לסיים. מצד שני, חשוב להבין שהמסלול הרגיל לא תמיד קצר, ולעיתים מי שמגיע אליו אחרי שנים בשוק העבודה או עם מחויבויות משפחתיות מרגיש שקצב ההתקדמות איטי מדי. לכן הבחירה במסלול הרגיל צריכה להתבסס לא רק על כך שהוא "הסטנדרט", אלא על התאמה אמיתית בין מבנה המסלול לבין החיים עצמם.
דוקטורט ישיר הוא מסלול שמושך תשומת לב משום שהוא נתפס כמקצר דרך, אך בפועל הוא מסלול תובעני, תחרותי, ולעיתים גם כזה שמצריך בגרות מחקרית גבוהה במיוחד כבר בתחילתו. המשמעות של דוקטורט ישיר היא כניסה לתואר שלישי ללא סיום מלא של תואר שני מחקרי, או מעבר מהיר ממסגרת של תואר שני למסגרת של תוכנית PhD תוך האצה משמעותית של הדרישות המחקריות. במוסדות שונים יש וריאציות, אך העיקרון דומה: סטודנט שמציג הצטיינות חריגה, יכולת מחקרית מוקדמת, ולעיתים גם הישגים כמו פרסום, המלצות חזקות ויכולת ניסוח מצוינת של נושא למחקר, יכול להגיש מועמדות למסלול ישיר. פרופסור עקיבא פרדקין מדגיש שדוקטורט ישיר מתאים למי שכבר מוכיח עצמאות מחשבתית גבוהה, משמעת עצמית, ויכולת לעמוד בעומס של קריאה, כתיבה ותכנון מחקר בלי "שנתיים חימום" שמאפשרות להשתפשף. היתרון הוא חיסכון בזמן והשתלבות מוקדמת בעולם המחקר, אך החיסרון הוא שאין כמעט מרווח טעויות. סטודנט במסלול ישיר חייב לבחור נושא מדויק יחסית בשלב מוקדם, להוכיח היתכנות, ולהציג מתודולוגיה מחקרית ברורה, אחרת הוא עלול למצוא את עצמו מתעכב דווקא בגלל ניסיון לתקן את יסודות ההחלטה. במקרים כאלה, ליווי מקצועי, כפי שפרופסור עקיבא פרדקין מעניק, הופך לא רק ליתרון אלא לעיתים לצורך ממשי, משום שהוא עוזר להפוך כישרון ופוטנציאל למסלול עבודה קונקרטי שניתן לעמוד בו לאורך זמן.
מסלול משולב הוא אפשרות ביניים שמנסה לשלב יתרונות של שני העולמות, והוא עשוי להיראות שונה ממוסד למוסד ומחוג לחוג. לעיתים מדובר במעבר מתואר שני לדוקטורט לאחר עמידה בתנאים מסוימים במהלך התואר השני, ולעיתים מדובר בתוכנית שבה חלק מדרישות התואר השני מתמזגות עם דרישות הדוקטורט, כך שהסטודנט אינו "זורק" עבודה שכבר ביצע אלא ממשיך אותה בהעמקה והרחבה במסגרת תוכנית PhD. מסלול משולב יכול להתאים במיוחד למי שהתחיל תזה חזקה, גילה שהשאלה המחקרית רחבה ומבטיחה יותר ממה שנראה בתחילה, ומעוניין להרחיב אותה למחקר דוקטורט מבלי להתחיל מחדש. פרופסור עקיבא פרדקין נוטה להמליץ על מסלול משולב כאשר יש תזה שמבוססת היטב על נתונים, כאשר יש מנחה שמוכן ללוות תהליך ארוך ולבנות תכנון מחקרי המשכי, וכאשר הסטודנט מבין שהמעבר למסגרת של תואר שלישי אינו שינוי טכני בלבד אלא שינוי זהותי, מרמת "סטודנט מחקרי" לרמת "חוקר מוביל פרויקט". היתרון הוא יצירת רצף מחקרי שמאפשר המשכיות ומיקוד, והחיסרון הוא שהרצף הזה יכול להפוך גם למלכודת אם התזה הראשונית נבנתה על תכנון צר מדי או על נתונים שאינם מתרחבים בקלות. לכן במסלול משולב חשוב מאוד לבצע בדיקה קפדנית של השאלה המרכזית, להגדיר מה משתנה כשעוברים לדוקטורט, ואיך מוסיפים תרומה משמעותית ולא רק עוד פרק ועוד טבלה.
בחירת מסלול דוקטורט איננה פעולה מבודדת, אלא החלטה שמתחברת מיד לשאלות רחבות יותר כמו בחירת מנחה, בחירת תחום, מיפוי מקורות נתונים, והבנת התרומה שהמחקר אמור להביא. פרופסור עקיבא פרדקין מלווה סטודנטים במבט רחב: לא רק איזה מסלול אפשרי על פי התקנון, אלא איזה מסלול יאפשר לכם להתקדם בלי להישחק, ואיזה מסלול יצמצם סיכונים כמו שינוי נושא באמצע, תקיעות בשלב ההצעה, או קושי להשיג נתונים. מתוך ניסיון, הוא מדגיש כי לעיתים "מסלול קצר" הופך בפועל למסלול ארוך אם נכנסים אליו בלי מוכנות, ולעיתים מסלול רגיל דווקא מסתיים בזמן מצוין כאשר מתחילים אותו עם נושא חד, מתודולוגיה מחקרית ישימה ותוכנית עבודה ריאלית. זהו ההבדל בין בחירה שמבוססת על דימוי לבין בחירה שמבוססת על התאמה.
כדי להחליט נכון, כדאי לחשוב בכנות על ארבעה משתנים שמכריעים את רוב הסיפור. הראשון הוא הרקע המחקרי שלכם והאם כבר יש לכם ניסיון אמיתי בבניית מחקר עצמאי או שאתם עדיין בשלב שבו אתם לומדים איך שאלה מחקרית הופכת לפרויקט. השני הוא המשאבים שעומדים לרשותכם, זמן פנוי, גישה לנתונים, תנאים כלכליים, מסגרת תמיכה. השלישי הוא רמת הוודאות סביב נושא למחקר, האם יש לכם כבר שאלה חדה, או שאתם עדיין בשלב חיפוש. הרביעי הוא סגנון העבודה שלכם, האם אתם פורחים תחת לחץ והאצה, או שאתם זקוקים למסגרת הדרגתית שמאפשרת לשפר תוך כדי. פרופסור עקיבא פרדקין מכוון סטודנטים להתבונן במשתנים הללו לא כתיאור עצמי כללי, אלא ככלי החלטה שמתרגם את השאיפות למציאות, ומונע כניסה למסלול שאינו תואם אתכם.
בסופו של דבר, תואר שלישי איננו מרוץ של מי מגיע ראשון, אלא תהליך של מי מגיע נכון, עם מחקר שמחזיק מים ועם חוויה שאפשר לחיות איתה לאורך שנים. מסלול דוקטורט רגיל יכול להיות הבחירה השקולה והיציבה ביותר למי שמבקש לבנות יסודות חזקים, דוקטורט ישיר עשוי להתאים למי שמוכן למחקר אינטנסיבי מוקדם ויודע לעבוד בעומס גבוה, ומסלול משולב יכול להיות פתרון מצוין למי שנמצא כבר בתוך תהליך מחקרי איכותי ורוצה להרחיב אותו באופן טבעי לתוכנית PhD. פרופסור עקיבא פרדקין מלווה סטודנטים בתוך ההחלטות הללו בגישה שמחברת בין חשיבה מחקרית לבין תכנון חיים, מתוך מטרה להפוך את המסלול שנבחר לא רק לאפשרי, אלא גם אפקטיבי, מדויק, ומכבד את הזמן וההשקעה שלכם. אם בוחרים נכון כבר בשלב הזה, כל תהליך הדוקטורט מרוויח כיוון, יציבות וסיכוי גבוה יותר לסיום איכותי.
